<h1>הבתים — שערי הקידוש והשביתה שער תשיעי</h1>
<h2>דף יט.</h2>
אין צרין על עיירות של גוים פחות משלשה ימים קודם השבת כדי שתתיישב דעת אנשי המלחמה עליהם, ולא יהיו מבוהלים וטרודים בשבת. ומפני זה אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת [כדי שתתישב דעתו עליו קודם שבת] ולא יצטער יותר מדאי. ולדבר מצוה מפליגין בים אפילו בערב שבת ופוסק עמו לשבות ואינו שובת. ומצור לצידון וכיוצא בהם אפילו לדבר הרשות מותר להפליג בערב שבת. ומקום שנהגו שלא יפליג ערב שבת כלל אין מפליגין. לר"ם. כתב ר"ח מה שאמרו אין מפליגין הוא בזמן שהספינה גוששת ואין במים עשרה טפחים, ומשום איסור תחומין נגעו [בו].
<h2>דף כה:</h2>
חייב אדם לרחוץ פניו ידו ורגליו בחמין בע"ש ומגדולי החכמים היו מביאין לו ספל מלא חמין בע"ש ורוחץ בו פניו ידיו ורגליו ודומה למלאך ה' צבאות. ומנהג החכמים היה שהיו מקבצים תלמידיהם בערב שבת ואומרים בואו ונצא לקראת שבת מלכה ולחיבוב השבת היו אומרים בואי כלה בואי כלה.
<h2>דף קיג.</h2>
מצוה מד"ס ללבוש כסות נקיה בשבת. אמרו חכמים וכבדתו מעשות דרכיך שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך בחול. ומי שיש לו להחליף יחליף. ואם אין לו להחליף ישלשל בבגדו. מצאתי כתוב שמעונג השבת וכבודו הוא להדר עצמו וליטול צפרניו בערב שבת מפני כבוד השבת.
<h2>דף קיז:</h2>
חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת דכתיב לקטו לחם משנה. ואין צריך שיבצע בשתיהן, אלא לוקח שתיהן ובוצע באחת. ובוצע בעין יפה אפילו לכל סעודתו. כתב הר"ם וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות, וכן בימים טובים, עד כאן. ויש מי שאמר שאין צריך לסעודה שלישית אלא ככר אחת, ופסק הר"ם נראה לנו עיקר.
חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת מנחה. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחות משלש סעודות. וצריך לקבוע סעודות אלו על היין. יש מי שכתב שאינו יוצא מצות שלש סעודות אא"כ יעשם חלוקות בזמנים אלו. והמפסיקים סעודתם בשחרית ומברכין ואח"כ בוצעין ואוכלין אינן יוצאים ידי חובתן. ולא מצאנו בזה ראייה מבוארת, וכבר נהגו הקדמונים לעשות כן. מכל מקום יראה לנו שהעיקר הוא לקבוע סעודות בזמנים הנזכרים. ויש מי שכתב שסעודה שלישית עושין בפירות וכיוצא בזה. ויש מי שאמר שמצותה כשאר הסעודות, וכן נראה. והנשים חייבות בשלש סעודות שמענין זכירת היום וקדושתו הוא שהנשים חייבות.
<h2>דף קיח:</h2>
מצוה מדברי קבלה לענג ביום השבת במאכל ובמשתה וכן לכבד את יום השבת בכסות נקיה שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד. מענין זכירת יום השבת והשביתה בו, ומענין זכרון יום השבת הוא כאשר יזדמן לו בימות החול בהמה ועוף מופלגים במינן יכינם לשבת לכבדו ולענגו וכן יתקן לשבת תבשיל שמן ומשקה מבושם, וכל המרבה בהוצאת שבת ה"ז משובח. אמרו חכמים כל מזונותיו של אדם קצובין לו חוץ מהוצאת שבתות וימים טובים והוצאת בניו לת"ת, שאם פחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין לו. ומי שאין ידו משגת אפילו לא עשה אלא דבר מועט לכבוד שבת קיים מצות עונג שבת. ואינו חייב להציר עצמו ולשאול מאחרים ולהרבות במאכל שבת. אמרו חכמים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.
<h2>דף קיט.</h2>
חייב אדם לרחוץ פניו ידו ורגליו בחמין בע"ש ומגדולי החכמים היו מביאין לו ספל מלא חמין בע"ש ורוחץ בו פניו ידיו ורגליו ודומה למלאך ה' צבאות. ומנהג החכמים היה שהיו מקבצים תלמידיהם בערב שבת ואומרים בואו ונצא לקראת שבת מלכה ולחיבוב השבת היו אומרים בואי כלה בואי כלה.
עשיר ומעונג שרגיל כל ימות החול להרבות במאכלים חשובים ומעונגים, צריך לשנות מאכל שבת ממאכל חול. ואם א"א לשנות ישנה זמן אכילה. אם היה רגיל לאחר זמן האכילה יקדים, ואם היה רגיל להקדים יאחר.
<h2>דף קיט:</h2>
מסדר אדם שלחנו בערב שבת ואע"פ שאין צריך אלא לכזית כדי לכבדו ביציאתו ובכניסתו. וצריך שיתקן ביתו מבעוד יום לכבוד שבת, ויהיה נר דלוק ושלחן ערוך ומטה מוצעת, שכל אלו לכבוד שבת הם. אע"פ שהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים בשוק ולא להתעסק במלאכות שבבית חייב לעשות דברים שהן לצורך שבת בגופו שזהו כבודו. חכמים הראשונים, מהם מי שמפצל העצים לבשל בהם, ומהם מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל פתילות או מדליק נרות, ומהם מי שהוא יוצא וקונה דברים לצורך השבת ממאכל ומשתה אע"פ שאין דרכו וכל המרבה בדברים אלו הרי זה משובח. לר"ם.
